למה אנחנו מנסים לשבור את מחממי האמבטיה שלנו (בכוונה)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, לחות גבוהה, ושינויי טמפרטורה קיצוניים ברגע שמדליקים את המים החמים. זו בעצם סביבה אידאלית לכשלים חשמליים.
אפשר פשוט להסתמך על המפרטים הטכניים, אבל זו לא הדרך שלנו. במקום זאת, אנחנו מבצעים על כל בדיל של מחממי המראות שלנו בדיקות של עמידות בתנאי לחות גבוהה. בשפה פשוטה: אנחנו מנסים לשבור אותם, כדי שהם לא יתקלקלו בבית שלכם.
המאבק בין מים לקוורץ
רוב מחממים אלה משתמשים בנורות אינפרא-אדום – צינורות קוורץ וחוטי טונגסטן. בחדר יבש, הם עובדים נהדר. אבל באמבטיה, אדי המים יכולים לחדור לכל סדק קטן בחיבורים. אם טיפת לחות נוגעת בצינור הקוורץ החם מאוד, זה יכול לגרום להלם תרמי. ואם הלחות מגיעה לקצוות החשמליים, יכולה להתרחש קורוזיה או קצר חשמלי. זה בהחלט לא מה שאתם רוצים שיקרה בזמן שאתם מצחצחים שיניים.
איך אנחנו בודקים את המחממים
אנחנו לא פשוט רוססים אותם במים. אנחנו משתמשים בחדרי לחות גבוהה כדי לחקות שנים של שימוש באמבטיה, אך בזמן קצר יותר. אנחנו מעלים את רמת הלחות בזמן שהנורות פועלות במלוא העוצמה. אנחנו מחפשים את הנקודה שבה המחמם כבר לא יכול לעבוד. אנחנו עוקבים בקפידה אחר ההתנגדות בין הקצוות החשמליים. אם הערכים עולים, אנחנו יודעים שיש דליפה. זו כישלון. פשוט כך.
התמודדות עם האפקט של “נשימה”
יש כאן סוג של פשרה. נורות בעלות הספק גבוה מסירות את הערפל במהירות, מה שנהדר. אבל הן גם נהיות חמות מאוד, מה שגורם לחלקים המתכתיים של המחמם להתרחב. לאחר מכן, הנורה נכבית. הכל מתקרר ונכנס למצב של התכווצות. זה יוצר אפקט של “נשימה”, שמושך את האוויר הלח פנימה אל תוך המחמם. אי אפשר להילחם בחוקי הפיזיקה, אבל אפשר להתכונן לכך.
לכן אנחנו לא חוסכים בפרטים הקטנים. אנחנו משתמשים בסיליקון איכותי ובסגסוגות שלא נוטות להתקלקל בקלות. זו הדרך היחידה להבטיח שהמחמם ימשיך לעבוד גם לאחר שהאמבטיה התמלאה באדים שוב ושוב.